קפה לנצנר - כי קפה הוא גם סוג של השקפת עולם
המטבח של סוזי – סיפור מאת רוני אייזנר 
 
משה אהב את סוזי אהבת נפש. מסוג האהבות שמרגישים אותם עד שמנסים לתאר אותן במילים. והוא לא הייה איש של מילים.
שלשים שנה היו נשואים, כל בוקר קיבל רשימת קניות מסוזי. אותן רשמה על פתקים מהוהים שנתלשו בהיסח הדעת תוך שהיא טרודה בהכנות לבישול  "מנת היום".
החלוקה ביניהם הייתה ברורה לכולם. לעין כל, ובמיוחד למשה. מה שסוזי אומרת צריך לבצע. והכי טוב שאפשר , החיוך בעיניה כשחזר מהשוק גרם לו לחשוב להרגיש שקיבל חיבוק אוהב.
שני הבנים התאומים ליאור וצחי ניהלו את המסעדה. ליאור שנולד חמישים שניות לפני צחי הייה מופקד על עמדת הקופה הרושמת, וצחי סייע בהגשה לסועדים. הלקוחות אהבו לאכול במסעדה שאמנם שם רשמי לא הייה לה. אבל כולם הכירו אותה כ"מסעדה של סוזי " . המנות היו משביעות, ובעיקר , הטעם הביתי. המקום רחש פעילות של בליל קולות וריחות טובים.
                                      
במשך היום משה ישב על כסא בסמוך לכניסה, כולם הכירו וחיבבו אותו. מדי פעם הייה טופח בידידות על גבו של אחד הסועדים ומתעניין בשלומו.

פעם לפני הרבה שנים עוד לפני שפתחו את המסעדה, עבד כסבל בשוק הסיטונאים בתל אביב. יום אחד ניתקף בכאב חריף בחזה,והובהל במהירות לבי"הח ושם אובחן שעבר התקף לב. למזלו הטוב טופל ביעילות ע"י הרופאים וניצלו חייו.
לאחר תקופת החלמה התכונן לחזור לעבודה, אולם סוזי סירבה בתוקף תוך שהיא מנופפת באצבעה
" אתה שכחת כבר מה קרה לך ?" . פנתה לקרוב משפחה , לוותה סכום כסף ובצירוף מעט חסכונות שצברה ,רכשה בדמי מפתח את המסעדה, ומאז הם שם.
בחורף שעבר החלה סוזי לחוש ברע. תחילה הסתירה את החולשה וההרגשה הרעה שפקדה אותה , עד אשר התעלפה במטבח המסעדה. ליאור וצחי ששמעו את חבטת הנפילה רצו למטבח ומצאו את אימם שרועה כשהיא ללא הכרה. מד"א שהוזעק למקום הצליח לגרום לה לפקוח את העיניים,   " הכל בסדר " מלמלה , האמבולנס לקח אותה לבית החולים ולאחר סדרת בדיקות הוחלט להשאירה לאשפוז לצורך העמקת והרחבת הבדיקות.  בתום הבדיקות התברר שלסוזי גידול סרטני ממאיר, ומצבה כה קשה שלדעתם של הרופאים הסיכוי להחלמה הוא בחזקת חסר סיכוי.
 משה חש שחרב עליו עולמו. בין לילה הזדקן, ודומה היה כאילו התכווץ כולו.הבנים לאחר שהתאוששו מהלם הבשורה המרה ניסו לעודד את אביהם. סוזי מצידה תרמה חיוכים ומילות עידוד על אף מצבה הקשה.האשפוז נמשך , ולאחר מספר ימים גויסה טבחית למסעדה . ליאור וצחי המשיכו במסעדה,כשמשה נמצא כל העת ליד מיטתה. חודשיים החזיקה מעמד עד שהגיעה לסוף דרכה.
בתום תקופת האבל,חזר משה למסעדה. בבוקר הייה מחפש את הפתק שסוזי היתה רושמת לו ולאחר שלא היה מוצא אותו היה משרבט על אותו פתק מהוהה את רשימת הקניות והולך לשוק בתקווה לחזור ולפגוש שוב את החיוך שהייה כה חסר לו.
"אבא" אמר לו ליאור לאחר זמן מה "המקום נראה כה מיושן, קהל צעיר לא מגיע אלינו. אנחנו זקוקים לעיצוב מחדש. מין עיצוב טרנדי כזה." והוסיף " ותאמין לי אבא,ההשקעה תשתלם".. משה שרגיל הייה להסכים, הנהן בראשו ובקול חלוש אמר" מה שתגיד ".

הגיע מעצב אופנתי. אחד כזה שעיצב מספר מסעדות נחשבות בעיר. ולאחריו הגיעו בעלי מקצוע והמסעדה הפכה לאתר בנייה .בתום תקופה הסתיימו השיפוצים. בעלי המקצוע האחרונים עזבו. הצבעי נשאר כשהוא אוסף את קופסאות הצבע ומנקה את המברשות. משה הסתובב במסעדה, מנסה למצוא את המקום הרגיל שלו בסמוך לכניסה, וכשלא מצא התיישב בפינה על אחת מקופסאות הצבע האקרילי. " אמרת משהו ?" שאל אותו הצבעי מהקצה השני של המסעדה כשהוא רוכן בניסיון לסגור קופסאות צבע סוררת שממאנת להיאטם . " לא " אמר משה, "אבל " הוסיף" אני חושב שסוזי לא הייתה אוהבת את זה"... ראשו נשמט לאחור וליבו נדם.
* קפה לנצנר - שנקין 22 תל אביב (מול גינת שנקין)
 
 
     
קורס צילום, סדנת צילום   |   הרצאות חובקות עולם   |   גלרית צילום   |   קטעי עיתונות   |   שירותי צילום   |   יואל שתרוג   |   עמוד הבית   |   מפת האתר
     ©  כל הזכויות שמורות לאדמה יוצרת בע"מ, יואל שתרוג 
אדמה יוצרת 08-9765845, 050-5311857
        עיצוב: הדס בור. מוסיקה עידית אשל, בניה עיצוב וקידום אתרים: Site2goal