הייתי סטודנט לצילום, העולם שלי היה בשחור לבן, חשבתי, ראיתי וצילמתי בשחור לבן.
החלל הזה, מעבדת הפיתוח בבית הספר, כישף אותי, חדר חושך, נורות בקרה בצבע אדום, ריח חריף של כימיקלים.
מספר אנשים עומדים דוממים לצד עמדות הדפסה, שקט, כל אחד והיצירה שלו.
הייתי מתמקם מוציאאת הנגטיב הנבחר, מכניס אותו למגדל התאורה, מדליק את תאורת הבקרה לשבריר שנייה. הנייר הלבן שאב לתוכו את הצילום, צלל בתוך תמיסת פיתוח ולאט לאט מהלבן הבוהק נשקפה תמונה...... פלא!
ביליתי שעות במערת הקסמים. שם נתקלתי בה לראשונה, צעירה, יפה, האור האדום ריצד בין התלתלים שלה,
היא ריחפה מעמדה לעמדה, הציצה, פרגנה, המליצה לשנות את החשיפה, היא הייתה האסיסטנטית של המעבדה. אני לא יודע אם היו אלו האדים של הכימיקלים, האור האדום, החיוך שלה או מצבי באותם ימים. התאהבתי בה ממבט ראשון.
היא הייתה יפיפייה! התבוננתי בה באור מלא כשישבנו בקפה שהיה מול בית הספר והיא נראתה לי יפה כפליים,
למחרת בערב צעדנו יחד ברחוב נחלת בנימין ושמתי לב שהיא צולעת קלות, שאלתי אותה מה קרה? היא חיכה וענתה "שזה מאז ומתמיד" ואני שכל כך הוקסמתי ממנה לא הבחנתי בצליעה, היא הייתה מושלמת.
לימים, היא התחתנה עם הצייר שלימד ציור בבית הספר.
ואני הכרתי את "נסיכת הגליל" קיבוצניקית צעירה שגילתה לי שבעולם יש עוד שלושה צבעים חוץ משחור לבן,
פתאום הכל השתנה עברתי לצלם בצבע והתחתנתי עם הקיבוצניקית ונגלה לי עולם חדש.
משפט השבוע
"כשאתה מצלם אנשים בצבע אתה מנציח את צבע הבגדים שלהם,
כשאתה מצלם בשחור לבן אתה רואה את צבע הנשמה שלהם"
שבת שלום - יואל שתרוג - אדמה יוצרת
"שחור לבן, הכי פשוט, מבט של ילד מלא תמימות נצבע אותו אחר כך ביד אמן, בשלל צבעים, שחור לבן"
