השבוע בימי הסגר ניצלתי את ההזדמנות לטיול בוקר ביער לפיד הסמוך לביתי.
אני אוהב את הליכת הבוקר, היער במופע סתווי, המחשבות, הקרירות, השקט והאור של שעות הבוקר המוקדמות.
בדרך כלל אני צועד לבד עם התחושה שהיער חובק ומכשף אותי.
צעדתי על השביל, בקרחת היער פניתי ימינה והתחלתי לעלות במעלה הגבעה.
בפנייה שמאלה היא יצאה מבין העצים, עליזה, מדי פעם אני פוגש אותה ביער, קצת מוזרה אבל השיחות איתה קצרות, משונות ומעניינות. היא מתקרבת אלי אוחזת בזר של עלי זוטה וקורנית "בוקר טוב יואל קראתי את הפוסט שלך בנושא זמן, מעניין! אשמח לשוחח איתך על הרעיון, אולי תבוא אלי לתה היום ב 18:00" ? תודה אשמח, אלו ימים שיש לי שפע של זמן פנוי, אבל את יודעת שאני מעדיף קפה! היא חייכה "מכירה אותך, - תביא את הקפה שלך, אני מכינה תה! אצלי ב 18:00 אל תאחר" - הסתובבה ונעלמה בין העצים.
