אחרי הרעש הגדול... סוגר שמונה ימים של שקט - שייט נהרות על הריין והמוזל.
למרות שעבורי זו הייתה עבודה (סדרת מופעים לקבוצה של חברים לתרבות)
‍שייט הוא חופש שונה, התנתקות שבה השארתי חלק ממני מאחור.
ברגע שהרמנו עוגן, התרחקנו מהרציף והתחלנו לשוט לאורך הריין, רוגע עטף אותי, המראות המתחלפים כישפו,
הנשמה התמלאה בשלווה גדולה ואפשרתי לה -לנשמה לזרום עם הנהר.
בערבים יושב בסיפון, רוח קרירה, מדי פעם חולפת על פנינו ספינת משא דוממת שיוצרת על המים גלים קטנים.
האורות של הספינה משתקפים במים ויוצרים מופע תעתועים.
בשמיים בין העננים כיפת כוכבים וירח במופע שמערב לערב מתעגל
ובשקט הזה נדמה לי שאני שומע מרחוק את שירתה של לורליי, נערה יפה, שהשליכה עצמה לתוך הריין לאחר שאהובה זנח אותה.
מאז הפכה לבתולת יםהיא יושבת על סלע הנושקלריין, מסרקת את שיערה הזהוב והארוך במסרק של זהב.
בהתקרב כלי שיט אליה שרה לורליי שירים שובי לב בקול של מלאך.
והשירה שלה לוקחת אותי למחוזות רחוקים.
שייט נהרות הוא יותר מלשוט, לעגון ולטייל בעיירות לאורך הנהר –
זה הזמן שבין לבין המאפשר להקשיב, להרהר, לחלום ולאפשר שינוי.

יואל שתרוג - אדמה יוצרת