לאחר ההתרעה הראשונה - בחמישי לפנות בוקר הבנות, בני הזוג והנכדות התייצבו אצלנו בלפיד .
בין רגע הכל התהפך, כל המופעים וההרצאות בוטלו, הנסיעות שתוכננו נדחו.
הסתגרנו כל השבט המורחב בבית וניסינו לשמור על שפיות.
הממ"ד שבימי שיגרה משמש כחדר העבודה שלי שינה מיד את היעוד שלו, והפך לבימה המרכזית:
מזרונים כריות, בובות, ספרים, מים, במבה ועוד אוצרות.
כל לילה בתזמון לא מתוכנן התכסנו בו למופעים משפחתיים ספונטניים - כל אחד הפגין את הכישרון שלו.
מעבר להרס, לאובדן, לחוסר האונים והתסכול,
שלושה דימויים נצרבו אצלי מימים אלו: האזעקה שתפסה אותי בכביש 1, מתחת לגשר אמא מבוהלת שמגוננת על הילדים שלה.
אולם הטיסות היוצאות בנתב"ג שהפך "להיכל רפאים"
ואצלנו בשרותי האורחים מסדר של מברשות ומשחות שיניים, כל אחד והטעם האישי שלו -
ולאור בת השלוש משחת שיניים לשיני חלב ולשקד בת הארבעה חודשים אין עדיין מברשת שיניים
בתקווה שכשתצא לה שן ראשונה המערכה הזו תהיה כבר מאחורינו.

יואל שתרוג