ביער לפיד העצים מקיימים חיי קהילה, כן העצים משוחחים ביניהם כל הזמן.
במרץ 2020 יחד עם הקורונה הגיעה ליער סופה, הוריקן קטן.
היער שלנו רעש וגעש, רשת התקשורת שבין העצים הייתה גדושה בהודעות והמלצות, המסרים זרמו מתחת לאדמה דרך השורשים.
העצים הוותיקים למודי הניסיון המליצו: שחררו, לא להתנגד לרוח, תתכופפו, נסו לגונן על העצים הצעירים, אל תהיו גיבורים, כבר עברנו סופות נעבור גם את זו.
הסופה הגיעה היא הייתה קצרה וקטלנית, חלפה בשריקה בין העצים.
רובם הקשיבו להמלצות ולא התנגדו לה, שיחררו, התכופפו הרוח חלפה בין הענפים שלהם, הרעידה, ניערה כופפה והמשיכה ….
והיו את אלו שהתעקשו להישאר זקופים, הרוח שרקה בכעס, הסתובבה סביבם נעצרה לרגע, ואז בכל הכוח דחפה הצידה. גם השורשים העמוקים לא יכלו לה, היא עקרה והטיחה אותם חסרי אונים על האדמה כמו בזירת איגרוף בקרב אבוד.הקורונה קיבלה פרופורציות אחרותוהסופה חלפה לה, העצים העקשנים עד היום שוכבים על צידם דוממים, יבשים סדוקים עם שורשים חשופים עדות למאבק אבוד.כיום בהליכת הבוקר שלי ביער נתקל בעצים חדשים שלא שרדו את חיי היום יום. רק אתמול הם עמדו זקופים. נכנעו לגורל, התייאשו ונפלו דוממים על הגב.המחטים שלהם עדיין ירוקים, רוב השורשים חשופים לאוויר ורק שורש או שניים עדיים נאחזים באדמה ולא לעוד הרבה זמן.
והיער גועש ונסער "לא ראו עליו, לא ידענו" האינפורמציה עוברת חרישית מעץ לעץ,
אני מהלך בשקט על השביל בין העצים ומכל מקום שומע את העצים לוחשים זה לזה "מה קורה לנו בזמן האחרון?"
יואל שתרוג - אדמה יוצרת
WOLF LARSEN "If I Be Wrong"
