שלום חברים, צלמים, ושוחרי אמנות

יושב בערב בחוף ימה של עזה עם ויהאב ומדברים שלום.
האירועים האחרונים החזירו אותי למאי 2000 . יאסר ערפאת הכריז על נטישת הטרור והאלימות - ושהוא מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בשלום ובביטחון.
באוויר תחושה שאכן צועדים לקראת "מזרח תיכון חדש" והחלו דיבורים על הסכמי שלום קבע.  
אהוד ברק ויאסר ערפאת נענו בחיוב להזמנה של ביל קלינטון להיפגש בקמפ דייוויד לשיחות שלום –
רגע לפני, אני יוצא לעזה להכין כתבה על "שכנות טובה". 
מתייצב השכם בבוקר במעבר ארז. בצד השני של הגבול מחכים לי שני אנשי ביטחון פלסטינים חמושים, שמלווים אותי במהלך המסע הזה. הכרות קצרה, מחליפים ברכות הדדיות, לחיצות ידיים, עולים לרכב שלהם ויוצאים דרומה. ביציאה מבית חאנון הדרך פקוקה, הם מציעים לרדת מהכביש הראשי לעצירה קצרה, קפה של בוקר בבית קפה בג'באליה. יושבים במרפסת של בית הקפה המשקיף על עזה, מכאן היא נראית כמו ציור לא גמור. אני שואל על המגדלים החדשים המבצבצים בין הבתים במחנות הפליטים, "הם נבנו עבור הלוחמים שחזרו מטוניס ועבור בכירי השלטון" השיחה נגררת לאירועי העבר ובשלב זה של השיחה אני מבין ששני המלווים המופקדים על השמירה עלי אלה הם מחבלים עם דם על הידיים ששוחררו באחת מהעסקאות האחרונות.
ממשיכים בנסיעה אני יושב לצד הנהג, שותק, מהרהר, משקיף מהחלון על הדרך, מימין מגרש כדורגל נטוש. בצומת המחברת לכביש הראשי לעזה מסגד משופץ, בהמשך הדרך חנויות, רוכלים עם עגלות עמוסות בפירות וירקות, על המדרכה הצרה ילדים בתלבושת אחידה בדרך לבית הספר, מידי פעם עולים בי זיכרונות מ"הביקורים הקודמים" שלי בעזה כחייל.
קפה שני עם שר התיירות הפלסטיני.  
הוא עומד מול מפה של ארץ ישראל ונותן לי שיעור בגיאוגרפיה על הגבולות של המדינה הפלסטינית. המלווים שלי מרגישים שלא בנוח ומאיצים בי להמשיך לתחנה הבאה "מחכים לך בבית הממשל" אומנם הוא השתנה אבל אני מכיר את המבנה מהשירות הצבאי. צועדים במסדרון מחופה בשיש, על הקירות תמונות של היושב ראש.
פתאום מימין נפתחת דלת ויד מושטת אלי, "מרחבה, מרחבה" לחיצת יד רפה ואני מוזמן להתארח בלשכתו של הראיס, הוא שמח על הביקור של צלם גיאוגרפי מישראל, "פלסטין יפה ומתחדשת, אינשאללה יהיה שלום ותגיעו לבלות גם בעזה" המפגש מרתק ואני מנצל את ההזדמנות לצלם אותו מכל זווית.
אכן העיר מתחדשת ובכל מקום התחלות בנייה, מסעדות קטנות, חומוס משובח, בתי קפה עמוסים במקומיים, השוק מלא בסחורות שהגיעו מישראל ובבית הקולנוע שבמרכז העיר מוקרן הסרט "הלב המדמם" על פשעי הציונות נגד העם הפלסטיני.
 לקראת סוף היום נוסעים לאורך חוף הים למלון "אל וואחה", הממוקם בצפון בית חאנון כ 7 קילומטרים דרומית מזיקים.
על קו המים מתקן נופש חדש ויפה, בקתות קטנות ומספר מבנים, דשא ירוק, עצי דקל וחוף ים אלוהי,
אני משפשף את העיניים ומנסה להבין אני באמת בעזה? לאחר ארוחת ערב יושב עם ויהאב, (באינתיפאדה הראשונה הוא היה מפקד פתח בעזה) כיום מנהל המקום.
השמש שקעה יושבים בזולה שלו המשקיפה לים. מרחוק מנצנצים הפנסים ממרומי הארובות של תחנת הכוח אשקלון. 
 ויהאב מדליק טייפ ישן, שם קלטת, אום כולתום שרה "אינתה עומרי" ברקע הגלים שמלטפים את הצדפים.
הוא מוזג לנו קפה שחור, מדליק גם לי נרגילה, אני מסרב בנימוס,  "קח, תנסה, כאן בעזה זה עובד יופי השילוב הזה של ים, אום כולתום, קפה ונרגילה"
ויהאב לוקח לגימה מהקפה, מדברים על שלום, ",תשמע, בשנים האחרונות שילמנו מחיר כבד, גם אתם! כיום אני באמת מאמין שאפשר והגיע הזמן לעשות שלום" – שם על חוף הים בעזה אני מסכים אתו שאין ברירה וחייבים לדבר ולמצוא את הדרך לחיות ביחד  - אינשאללה -
מאי 2000 עזה

משפט השבוע

"למדנו מן ההיסטוריה כי המלחמה היא נמנעת, השלום הוא בלתי נמנע.
עמים רבים ניהלו מלחמות ביניהם ולפעמים השתמשו במונח האווילי "אויב נצחי".
אין אויבים נצחיים. לאחר כל המלחמות בא הבלתי נמנע -השלום"

מנחם בגין

כתבת השבוע

בין אמנות לניסוי מחשבתי –
עד כמה אנו יכולים להשלים את תמונת המציאות מתוכנו?

המלצות השבוע
הספרייה העירונית קריית אתה מציגה
בואנוס איירס בקצב הטנגו
אם יתאפשר...
ביום ראשון 23.05.21 בשעה 20:00
יואל שתרוג והזמרת שירן שחר בורק במופע משותף בואנוס איירס בעקבות מרסדס סוסה
לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים

שבת שלום –יואל שתרוג – אדמה יוצרת

‍