עג'ר כמשל. החוץ לארץ הראשון שלי היה לבנון. בשרות הצבאי, רכובים על נגמש נכנסנו "לארץ הארזים" לאימונים עם צ.ד.ל.
היינו חולפים על פני עמדת הביקורת בכניסה לעג'ר, חוצים את הכפר שהיה חצוי "בקו הכחול" בין לבנון לישראל, עוברים לצד הלבנוני ומעלים ענן אבק בדרך לאל-חיאם.
עג'ר של אותם ימים כפר של מוסלמים עלאווים מהעיר חומס, סיפק עבורי את החוויה של חוץ לארץ.
כפר זר, נוף פתוח, בתי אבן מטופחים, סמטאות צרות, מכולת עם מוצרים לא מוכרים, סיגריות זולות ללא מס קנייה.
הכפר עבר תהפוכות ונסגר למטיילים ישראלים. לשמחתי בספטמבר השנה הוא נפתח שוב למבקרים ישראלים.
בשבוע שעבר עליתי לכפר, הפעם לשם שינוי ולשמחתי לא עם נגמש.
חייל משועמם עמד בעמדת השמירה בכניסה לכפר וסימן שאפשר להמשיך בנסיעה ושוב הציפה אותי התחושה של קפיצה קטנה לחו"ל.
טיילת צבעונית מטופחת ופורחת שמשקיפה לכיוון נופי לבנון, למטה זורם נחל הוזאני, בתים הצבועים בצבעים עזים.
כיכרות אירופאיות עם מזרקות, פסלים מעוצבים עם מסר של שלום.
בלב הכפר גן השלום ומעל הכל אנשים חמים, אדיבים ושמחים שהתאימו עצמם למצב החדש ופתחו בכפר מספר מסעדות המגישות מטעמים סורים ובתי קפה.
מסמל לסכסוך הפך הכפר המיוחד הזה לסמל לשלום - עג'ר כמשל למה שיכול להיות.

שבת שלום - יואל שתרוג - אדנה יוצרת