בלילה ירד גשם,  התעוררתי לבוקר גשום ראשון,  עצי האורן ביער הסמוך הזדקפו, ניערו את הענפים והסירו שרידי אבק.
הריח הזה של האדמה שאחרי גשם ראשון משכר אותי.  זה ריח של געגוע,  ריח צרוב מהעבר,  ריח של זיכרונות ילדות גנוזים.  
כל הספרים הפילוסופים שקורא בזמן האחרון נושאים את אותו המסר "להרפות מהעבר ולחיות את הרגע"  
כל המסטרים שפוגש בזמן האחרון דוגלים באותו הרעיון "להרפות מהעבר משמעו ליהנות מהחלום המתרחש ברגע זה"
ואני לא מרפה, נאחז בזיכרונות העבר, הם חלק ממני,  הם מה ומי שאני כיום, והעבר שולח לי תזכורות, ריחות של גשם שמעלים בי תהיות.

משפט השבוע 
"ולפעמים כשאני כך לבדי אני חוזר לסמטאות ילדותי,
אל נעורי שנעלמו עם השנים לחברים שלי ההם הישנים.אני חוזר אל הצבעים והקולות, אל העיניים התמימות והגדולות.
אני חוזר אל השכונה אל עץהתות, אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט, היינו ילדים וזה היה מזמן"
יוסי בנאי

שבת שלום - יואל שתרוג - אדמה יוצרת