שלום חברים, צלמים ושוחרי אמנות

הימים הם ימי הסגר, יושב במרפסת ובוהה החוצה.
הריקוד הזה מרתק אותי - דואט של וילון ורוח בריקוד חושני, חסר מעצורים.
הם אוחזים אחד בשני מתמסרים נסחפים ומרפים, מסתובבים, לרגע נעצרים, משנים כיוון וממשיכים.
שמש של אחר הצהרים מצטרפת למחול, שולחת קרן אור אל הוילון ויוצרת מופע תעתועים, צללים של ענפי העץ שניצב בסמוך.
העץ משקיף משועשע מהצד במחול המטורף, מזיז בעצלתיים מספר ענפים ומצטרף לחגיגה.
המחשבות שלי כמו הצללים שעל הוילון, עולות חסרות צורה מוגדרת, ושואבות אותי לימים אחרים, משנות צורה, מרחפות ואז צצות שוב במקום אחר, לאט לאט השמש נעלמת ואיתה הצללים והמחשבות.
‍

משפע השבוע

"מאחורי כל הדברים הנראים לעין, יש דבר מה גדול יותר, 
כל דבר הינו נתיב,  שער או חלון הנפתח אל משהו אחר"

 אנטואן דה סנט-אכזופרי

( מתוך הספר "הנסיך הקטן" )