שלום חברים, צלמים ושוחרי אמנות

ביום של צאת חג הפסח, מהרהר ביום שאחרי הקורונה (שיגיע כבר...)
מנסה לעשות חשבון נפש ולהבין מה לקחתי מסיפור יציאת מצרים ומה למדתי בימים ארוכים של בידוד וסגר. יציאת מצרים מסמלת את המעבר שלנו מחומריות לרוחניות, מעבדות לחופשי.
הימים הללו אפשרו לי / אילצו אותי, לעצור הכל ולהתנתק.
זה התחיל במסע להודו, חזרה מוקדמת לארץ הישר לבידוד, ממנו יצאתי ישרות לסגר.
ימים ארוכים בהם מצאתי את עצמי יוצא למסע פנימי, אישי במדבר.
צועד בדרך לא מוכרת, מפחידה, מאיימת, מפותלת, מטפס על דיונות של חול חם וטובעני, ממשיך וצועד במישור בין סלעים חדים לבוץ דביק, בשדות ירוקים, ביערות סבוכים, חוצה נהרות גועשים וממשיך במרחבים פתוחים ופורחים.
מסע ברגש עם עליות ומורדות, לילות של אור וימים שצועד בחושך, לפעמים השמים בהירים ולפעמים קודרים.  המסע מתמשך והארץ המובטחת עוד רחוקה.
ימים שאילצו ואפשרו לי לשנות אורח חיים ולבלות הרבה עם עצמי, במסע של תובנות, מסע שהבהיר לי עד כמה הייתי זקוק לשינוי. תוהה מה למדנו מהמסע הזה של 40 שנה במדבר ומה אני אקח מהמסע האישי שלי בימי הקורונה, כשהימים הללו יחלפו מה ניקח אתנו מחוויית הסגר, מה נאמץ ומה נשנה בשגרת החיים?
אני מאמין שהימים הללו הם אתגר לא קל, שיעור שעוד לא הסתיים.
החוויה הזו לא צפויה, חזקה, מטלטלת, שונה ממה שהכרנו
אני מקווה שנעבור אותה ונצא ממנה שונים ומחוזקים.

משפט השבוע

"כל דבר ביקום הזה הוא ארעי.
והואיל והוא ארעי, הם גם יקר ערך.
נצלו את הרגע היקר הזה יפה ובחוכמה"
הימין סונים ( להוריד הילוך ולהתחיל לחיות)

כתבת השבוע

"לוח השנה המיניאטורי"

האמן היפני טאנאקה טאטסויה, יוצר סצנות דרמטיות והומוריסטיות, באמצעות דמויות מיניאטוריות הנמצאות באינטראקציה עם חפצים יומיומיים.

‍