יש שעה כזו ביום/בחיים, שהשמש שוקעת, היא בזווית נמוכה, מגיעה אל מול שדה הראיה שלנו, מסנוורת.הבוהק מקשה לראות אתמה שקורה סביבנו ולא מבחינים בדברים הקטנים.מרוכז בנסיעה/בשגרת היום יום, קשה להסיט את הראש ולהביט הצידה או אחורה. אני ממשיך בדרך,האור נחלש, השמיים בגוון אדמדם, השמש כדרכה שוקעת ונעלמת מעבר לים, האור כחלחל חיוור מתעתע. עוד לא ממש לילה. אור אחרון לפני החושך...חייבים להתעורר ולהדליק את האור לפני שיהיה מאוחר.שעה כזו ביום/בחיים.
במציאות הזאת באור ישראלי, במתיקות הזאת המרירה שלי לא קל להיות אופטימי לא קל להאמין בעוד המציאות שונה לחלוטין
