שלום חברים, צלמים, ושוחרי אמנות
פרק א'  שנות התשעים.  פרנץ קפקא נוגע בי במטה קסמים ואני נשאב לספרים שלו, לסיפור חייו.  
קורא אותו ונכנס לעולמו, לתיאורים, לדימויים, לדמיון ולמציאות שנפגשים בכתיבה שלו. בין הדפים משוטט בסמטאות פראג דרך עינו של קפקא.  
המשפט, הגלגול, המכתב לאב.... סיפורים שלא נותנים לי מנוח ואני מחליט לצאת לפראג לחפש את קפקא, להבין את מה שמסתתר בין המילים שלו.  התחלתי את המסע בבית בו הוא נולד, המשכתי ל"בית הדקה" בית בו התגוררה המשפחה כשקפקא היה בן 6.  צעדתי אתו את המסלול לבית הספר בו למד, לאוניברסיטה, למקומות בהם עבד וכתב, לפגישות שלו עם פליציה. ישבתי אתו בקפה שם נפגש פגישות אסורות עם מילנה. כשהגעתי לסמטת האלכימאים הרגשתי לפתע שקפקא צועד מאחורי, חובר אלי  וצועד לצידי בסמטת הזהב.
לבוש בחליפה חומה, שיער שחור עיניים גדולות ועצובות. חלפנו לאט לצד הבתים הקטנים הצבעוניים, שתקנו, הוא הוביל אותי לבית מספר 22 בו גר וכתב חלק מהסיפורים הקצרים שלו. בסמוך לדלת הכניסה קיר תכלת דהוי, חלון כחול גדול ושיח עם פרחים צהובים שצמח באדנית. עצרנו, הרמתי את המצלמה, רציתי לקחת איתי הכל: את הקיר, החלון, הפרחים הצהובים וקפקא שעמד בסמוך לדלת. צילמתי תמונה אחת (בעולם האנלוגי, סרט שקופיות) וקפקא כבר ניכנס לבית שהפך לחנות ספרים. התמונה מלווה אותי שנים רבות, תלויה אצלי בסלון מסמלת את נוכחות קפקא בחיי.
פרק ב' סוף פברואר 2021 ואני בסערת רגשות, גליה עוז, אהבה וחושך, קפקא, אבא שלו, אבא שלי, בתוך תוכי משוחח עם קפקא, חוזר אתו ל 1919 למכתב הארוך שכתב לאבא שלו, סגירת חשבון. מכתב שמעולם לא הגיע לייעודו. מנסה להדחיק. ג'וני חבר מבקש מקלט מאריתריאה משכנע אותי לאכול אתו במסעדה אריתריאית במתחם התחנה הישנה. אור אחרון ואנחנו צועדים ברחוב הר ציון, חלונות זכוכית, בדים עם הדפס אתיופי מסתירים את מה שקורה בפנים.  דלת קטנה, דלפק, מאחוריו מטבח קטן, מדרגות עץ מצד ימין, ג'וני מוביל, אני אחריו. במעלה המדרגות אולם קטן, שקט, תקרה נמוכה, כ 20 שולחנות סביבם מבקשי מקלט אוכלים אוכל מסורתי. אנחנו מפלסים את הדרך בין השולחנות ומתיישבים לצד שולחן פנוי בקצה המסעדה. ג'וני הולך להזמין לי מנה צמחונית, אני מניח את המצלמה על הכיסא הסמוך ובוחן את המקום. לפתע אני מבחין בצד ימין, במרכז המסעדה בצילום שלי מפראג, החלון מסמטת האלכימאים, מודפס בגדול, תלוי בין שני חלונות. אני קם, מפלס את הדרך בין שני שולחנות, מתקרב, בוחן את התמונה. בתחתית התמונה מצד ימין בטוש מוכסף חתימה שלי "יואל שתרוג – אדמה" ג'וני חוזר אני מבקש ממנו שיקרא לבעל המסעדה, ניגש אלינו אריתריאי מבוהל שלא יודע להסביר איך התמונה הגיע לכאן. כשאנחנו יורדים הוא נרגע קצת ומסביר לי שהפרח הצהוב "פרח המסקל"  מקודש בתרבות שלהם. חג המסקל מנציח את גילוי הצלב של ישו, זהו! ולכן אהבתי אותה ובחרתי לתלות אותה במרכזה מסעדה!
פרק ג' מזה שנים יש לי שיחות עם קפקא, מין דו שיח שבו לרוב אני שואל והוא עונה.
הספרים שלו מלווים אותי ויש לי את התחושה שכל יום אני יכול לקרא פרק מיומניו שלקפקא, לשאוב מהם תובנות, השראה וכוח. אני שמאמין ששום דבר לא מקרי, מנסה להבין איך ומתי התגלגל הצילום שלי למסעדה בדרום תל אביב, מנסה להבין את הגילוי, המסר ומה מסתתר מאחוריו ומה תפקידו של קפקא בסיפור ואולי הפעם לשם שינוי זה קפקא שפונה אלי מאתגר ושואל אותי שאלה.....

משפט השבוע

"את בני-האדם יש לקבל כמו שהם או להניח להם.
לשנותם אי אפשר, לכל היותר אפשר לשבש להם את מהותם.
הרי אדם אינו עשוי חלקים-חלקים באופן שאפשר להוציא כל חלק לחוד ולהחליפו במשהו אחר.
אלא הכל שלמות אחת ואם את מושכת קצה אחד, גם הקצה האחר ניסוט שלא מרצונך"
 פרנץ קפקא
(מתוך הספר "מכתבים אל פליצה" )

כתבת השבוע
מכתב לאב - כשקפקא כתב מכתב זועם בן 47 עמודים לאבא שלו
"איני יכול להעלות בדעתי שהייתי סורר במיוחד, איני יכול להעלות בדעתי שאי אפשר היה להשיג ממני כל דבר במילת חיבה, באחיזה שקטה בידי, במבט שוחר טוב"

המלצות השבוע
שישי חופשי של משרד התרבות  
ביקור חינם במוזיאון

חזרנו לפעילות גם באולמות
עולם ומלואו אצלכם בסלון, במשרד או בכל מקום שתבחרו.
יואל שתרוג יגיע אליכם למופע פרטי - אישי,
עם מגוון של 60 הרצאות ומופעים מרתקים בנושאים שונים ומגוונים.

אופירה, צדקו ואלין בית נועם מזמינים אתכם,
באופן אישי, לאירוע ההתרמה השנתי

שבת שלום –יואל שתרוג – אדמה יוצרת

‍