תל אביב, יום חם ופקוק, הרמזור התחלף לאדום, צעיר עם גיטרה המחוברת למגבר נעמד באמצע הכביש והתחיל לנגן, זה היה נפלא, בדיוק מה שהייתי צריך.
פתחתי את החלון משבי הקור מהמזגן ברחו החוצה ובמקומם זלגו צלילים שנכנסו ישר לנשמה.
אני אוהב ומעריך את אותם אמני רחוב, יצירתיים, מוכשרים שאימצו את הרחוב כבמה שלהם ומתפרנסים מקהל מזדמן.
מוצא אותם ברמזורים, במרכזי קניות, בכיכרות ובתחנות המטרו. גדולי השונסון הצרפתי צמחו מרחובות פריז.
אדית פיאף בתחילת דרכה הייתה זמרת רחוב. היא סיפרה ששוטר הרובע היה ניגש אליה ואומר: "מדמואזל, את יודעת שאסור לשיר ברחובות פריז, בואי נעשה הסכם, תעברי בבקשה לצד השני של הרחוב, זה לא האזור שלי, תשירי שם, אבל תשירי חזק שגם אני אהנה מכאן מהשירה שלך"
וכך גם אני מקשיב מהצד לנגני הרחוב, מוזיקה שמתמזגת נפלא עם קולות העיר, מוסיפה צבע ומאפשרת לעצור לרגע ולקחת אתנחתא מוזיקלית.

יואל שתרוג