בימי הקורנה במהלך הסגרים, בחושך הגדול שהשתלט עלי מצאתי מפלט וחזרתי לאהבה ישנה וקראתי שוב את הספר  "זורבה היווני".

יצירת מופת  שכתב "ניקוס קאזאנצאקיס" יליד האי כרתים. הספר ניתק והחזיר אותי למרחבים של יוון, לכפרים של כרתים שם מתרחשת העלילה, לסיפור על ידידות מופלאה, להגיגים הגאוניים של זורבה (קשיש כבן 65).

הספר העיר בי חלום ישן ובזמן הסגר הזמנתי אלי לגינה חברים מוזיקאים מוכשרים שלכל אחד מהם חיבור משלו ליוון ולמוזיקה היוונית.
ישבנו אצלי בגינה עם קפה, אוזו, גבינת פטה וזיתים, הפלגנו בדמיון, הם ניגנו ואני הקראתי להם קצת מהתובנות של זורבה.
שם באפלה של אותם ימים ייסדנו את "הבלקון" ולאחר חודש של עבודה משותפת יצאנו במופע מוזיקלי משולב "יוון על פי זורבה" הופענו בתקופת הקורונה על פי המגבלות של אותם ימים לפני קהל עוטה מסכות, לקחנו אותם על כנפי נשרים עם סיפורים ושירים למסע וירטואלי של התנתקות מהמציאות, למסע רוחני במחוזות אחרים ולמרות הפנים המכוסות והחושך באולם ראינו את העיניים הבורקות, חשנו את החיוכים, האושר  והאופטימיות שהביאו הסיפורים של זורבה והמוזיקה היוונית שנכנסת לנשמה.
המופע רץ כבר חודשים רבים,  והחל מהשבוע הוא עולה ובגדול.... לסיבוב הופעות בהיכלי התרבות בארץ.

ושוב למדתי שגם בתקופות האפלות ביותר בחיים יש ניצוץ של אור שיכול להוביל לאושר גדול -  החיים על פי זורבה.

משפט השבוע ‍

‍"הייתי מאושר, וידעתי את זה. כשאנחנו חיים איזה אושר, בקושי אנחנו חשים בו.
רק אחרי שהוא עובר ואנחנו מביטים לאחור, אנחנו מבינים במפתיע – ולפעמים גם בתדהמה – עד כמה היינו מאושרים, אני מכל מקום כאן ביוון חייתי את האושר וידעתי שאני מאושר"

‍‍זורבה היווני - ניקוס קאזאנצאקיס

שבת שלום יואל שתרוג - אדמה יוצאת

‍