מידי כמה שנים מוצא עצמי עומד בפרשת דרכים בניסיון לבחור את הדרך הנכונה.
בימים של כאוס ובלבול מחפש שלט, אבני דרך, תמרור, סימן או רמז לדרך הנכונה. ברגע שבחרתי אני צועד בה.
לפעמים זה שביל מסומן עם שילוט ולפעמים זו חידה, דרך ללא שילוט או סימון ובכל זאת לוקח את הסיכון והולך לאיבוד.
בכל הפעמים שהלכתי לאיבוד, מצאתי את הדרך הנכונה.עם השנים למדתי שרצוי שזו תהיה דרך עם לב,
כן יש דרכים עם לב! לפני שאני עולה על דרך, מנסה להרגיש האם לדרך הזו יש לב,  
אם התשובה היא לא, חווה את זה כבר בצעדים הראשונים, עוצר ובוחר לי נתיב אחר.
לפי משנתו של  דון חואן - (קרלוס קסטנדה):
"דרך בלי לב לעולם אינה מהנה...דרך שיש לה לב - קלה. לא צריך להתאמץ כדי לחבב אותה"

משפט השבוע 
"שְתֵּי דְּרָכִים הִתְפַּצְּלוּ בחֹרֶש צָהֹב וַחֲבָל, לֹא יכולתי לִבְחֹורבִּשְתֵיהֶן....
רָאִיתִי מוּלִי שְתֵּידְּרָכִים נִפְתָּחוֹת וּבָחַרְתִּי בְּזוֹ שֶעָבְרוּ בָּהּ פָּחוֹת,
וְזֶה שֶעָשָׂה אֶת כָּלהַהֶבְדֵּל."
הדרך שלא נבחרה - רוֹבֶּרְט פְרוֹסְט

יואל שתרוג - אדמה יוצרת