בספר זורבה היווני, זורבה מוגדר כ זקן בן 65, ואותי זה משעשע כי אני ממש מתקרב לגיל שלו.
מרגיש צעיר אבל בזמן האחרון אני מקבל איתותים לגבי הגיל הזה.
במופע בפני גמלאי תל אביב פגשתי את מלכת הכיתה, היא צעדה לקדמת הבמה, אמנם חלפו שנים,
אבל מיד זיהיתי אותה, שער אפרפר, צעידה זקופה וגאה, הקסם לא פג, בשבילי היא עדיין מלכת הכיתה. "הי מה את עושה כאן"
היא בחיוך הכובש שלה ענתה "אני גמלאית של משרד החינוך ובאתי לשמוע אותך"
כשביקשתי ביוון לקנות כרטיס לרכבת הקופאית שאלה אותי מחיר גמלאי? "לא עוד לא" עניתי ושילמתי בשמחה מחיר מלא.
בסוף הרצאה שהעברתי השבוע בדיור מוגן ברעננה ניגש אלי קולגה שעבד איתי לפני שנים רבות (הוא מבוגר ממני במספר שנים אבל תמיד היה צעיר נצחי), "ומה אתה עושה כאן" שאלתי "דייר חדש, כן עברתי לדיור מוגן – מסתבר שזקנה זה לא דבר נורא אם מתחשבים באלטרנטיבה"
לא,לא אני ממש עוד לא שם. אני באמצע החיים, באפריל השנה אחגוג 65, בינתיים מנסה להגשים את חלומות הנעורים ויש לי עוד כל כך הרבה חלומות ודברים שרוצה לעשות.

יואל שתרוג - אדמה יוצרת