מתבונן באדית שרה, "לה-פול La Foule (ההמון) והיא שרה עם כל הגוף, "אני נסחפת ומכווצת את אגרופי,  מקללת את ההמון שגונב אותי מהאיש שלי זה שמעולם לא מצאתי......" והידיים שלה מספרות הכל, הן יוצאות קפוצות ממרכז החזה נפתחות ונשלחות לצדדים, קטנות, חזקות, בתנועות חדות מתארות את ההמון שדוחף אותה ודוחף אותו האיש שהיא מעולם לא הכירה, את האכזבה והכאב. איזו עצמה יש בידיים, הן לא מסתירות שום דבר תמיד מספרות את האמת, גם את מה שאנחנו מנסים להסתיר.

שבת שלום - יואל שתרוג