5:30 לפנות בוקר כביש 443 בדרך לירושלים, ערפל כבד, בעיקולים נצמד לסימון הלבן שבצד הכביש 6:00 אור ראשון של בוקר חודר את הערפל,
הוויז מתעורר לחיים ומתריע ערפל כבד בהמשך הדרך 6:30 אני בירושלים רחוב עמק רפאים עוד רדום,
קרירות של בוקר ירושלמי הגעתי להדריך קבוצה של צלמים. נותן להם משימה, לוקח שני צעדים הצידה,
מתנתק למספר דקות ומתענג מהשקט, מהאור, מהאובך הקל שיוצר תפאורה מושלמת לצילום. מסתכל סביב, איזו עיר מדהימה, חוץ לארץ...
בסוף הסדנא, נפרד מהקבוצה, מודה על הזכות ויוצא למסע משלי בעיר,
משוטט בין גרמי מדרגות, חצרות נסתרות, גינות, בתי אבן, קשתות, עיר שהיא שילוב בין קודש וחול, הדר ועזובה.
ירושלים היא תחנות בחיים שלי, זיכרון הבא מרחוק, ומתחבר לחוויות שנאספו באהבה עם השנים.

משפט השבוע

"השקט שוב צונח כאן משמי הערב כדאיית דיה מעל התהומות
ושמש אדומה נושקת להט חרב את הפסגות, המגדלים והחומות.
ראיתי עיר עוטפת אור והיא עולה בשלל צבעי הקשת
והיא נוגנת בי כנבל העשור ראיתי עיר עוטפת אור"
יוסף שריג

‍