סוף ינואר ועוד סופה קיבלה שם.
הגשם הזה נוקש, מצליף, שוטף, מנקה, מזכך, מעורר את הדמיון שלי. מרתק אותי להתבונן באנשים בגשם.
הוא תמיד תופס אותנו בהפתעה, מיד כולם ממהרים, מתמרנים בין השלוליות, מנסים למצוא מחסה.
יש את ברי המזל שהצטיידו במטרייה והם מתחילים להיאבק ברוח ומנסים לפתוח אותה, ויש את אלו שבשבילם זו הזדמנות להצטופף מתחת למטרייה של מישהו אחר.
כך או כך בסוף כולם נרטבים. פתאום כשהגשם פוסק, האור, השמים והשמש הרבה יותר יפים, גם האנשים.

משפט השבוע

זה הגשם שיורד בדשא, זה הגשם שיורד הרבה. זה הרגע שעובר כרגע, זה הרגע שעובר מהר.
זה הפער שנוצר בינינו זה הפער שנוצר כעת, זה התכף שקורה בדרך זה התכף שקורה מזמן,
אז אל תשאל מדוע אלא עשה מיד ואל תגיד ידוע ואל תקום בצד ואל תיקח ממני מה שלא תבין ואל תרצה ממני מה שאין לו מין"

יונה וולך

כתבת השבוע
‍
אצבע קלה על המקלדת – סיפור קצר עם מוסר השכל
החיפזון, אנחנו יודעים ממי הוא מגיע. כמה פעמים הגבנו בשליפה מהמותן רק כדי להצטער על כך בהמשך?
סיפור קצר מתוך הספר "המתנה" מלמד שלפעמים אנו מקבלים הזדמנויות לתקן בזמן אמת, צריך רק ללמוד לזהות אותן.

שבת שלום – יואל שתרוג, אדמה יוצרת

‍