אדמה יוצרת | תחנה בחיים - יואל שתרוג

שלום חברים, צלמים, ושוחרי אמנות

הקסם שיש בתחנת רכבת בעיר זרה לא פג. תמיד מרגיש זר בתחנות רכבת.
סביבי אנשים אבודים גוררים מזוודות גדולות, מנסים להבין מאיפה ומתי יוצאת הרכבת שלהם. צופה מהצד, מרותק להתרחשות.
תמיד מנסה להגיע הרבה לפני שהרכבת יוצאת, יושב בקפה בתחנה מול שורות של רכבות לוגם מהקפה ומתבונן ברציפים הגדושים בנוסעים בדרכם ליעדים שונים.
כרוז המכריז בשלוש שפות על רכבות המגיעות או על אלו שיוצאות לדרך.
לפני שעולה לרכבת עולה בי המחשבה: תחנה היא דימוי לחיים, גם רכבת, היא בתנועה, נגד הזמן, נושאת אותי, את הזיכרונות שלי, החלומות, את הפחדים ואת התשוקות.
לפעמים הדרך ישרה וברורה ולפעמים מפותלת ומסתורית. לפעמים היא מוארת, ירוקה ויפה ולפעמים היא חולפת במנהרות חשוכות.
האתגר הוא לעלות על הרכבת בתחנה הנכונה. לא פעם המפגשים עם השותפים ל"קרון" מרתקים ולפעמים מאכזבים.
מה שקורה בדרך זו חידה אחת גדולה. האם יש לנו שליטה על הדרך, באילו תחנות נעבור ומתי זה הזמן המושלם לרדת?
חיינו משולים לנסיעה ארוכה עם הרבה תחנות.....
נקודת ההתחלה והסיום ידועות. גם כשנראה שהדרך ברורה, צפויה ומתוכננת, מצפות לנו הפתעות.
מחשבות שעלו במסע: "בין פריז לאיסטנבול - המסע בעקבות האוריינט אקספרס"

משפט השבוע

״לעיתים קרובות מדי הדרך מתעקשת, הרגע כבר עבר ואני עוד ממתינה.
כולם כולם הלכו ולפני שאני תופשת, הרכבת כבר עברה בתחנה.
לעיתים קרובות מדי עוד הזדמנות חומקת, הזמן חולף מהר שנה אחר שנה והמזל נופל בחיק מי שצוחקת, הרכבת כבר עברה בתחנה.
אז אל תשאירו אותי מאחור, אולי זו רק פאניקה קטנה (וזה עובר) אם לא תשאירו אותי מאחור כשהרכבת כבר עברה בתחנה......
לעיתים קרובות מדי, אחת ליום בערך אני קונה כרטיס עוד פעם אחרונה,
כי איש לא יעבור יותר,
כאן זה סוף הדרך, הרכבת כבר עברה בתחנה"
אסתר שמיר