שלום חברים, צלמים, ושוחרי אמנות

ב 1949 אבא שלי (ציון שתרוג) השתחרר מהצבא וכמו עולים צעירים נוספים זכה בבית, רכוש נטוש בליפתא - כפר עתיק במבואות המערביים של ירושלים, הממוקם בלב שמורת הטבע מי-נפתוח.
אבא מספר:  "היה זה בית אבן ישן במורד הכפר, הבית לא היה מחובר לחשמל או למערכת המים. ריצפת בטון חשופה, יציאה למרפסת קטנה ומשני צידי הפתח חלונות גדולים עם סורגי ברזל מהם ניתן להשקיף על בתי הכפר בצד השני של המדרון.  הלילה הירושלמי היה קר, לא היה חימום והרוח שרקה וחדרה דרך החלונות. בחוץ נשמעו תנים שהסתובבו בסמטאות הכפר.  בסמוך לבית ניצב עמוד תאורה שהאיר באור חלש את הרחוב הסמוך".  בעזרת ענף ארוך הם העבירו כבלחשמל אותו פרשו לאורך הרחוב עד לבית, שם פיצלו את החיבור המאולתר לשתי נקודות חשמל.  לאחת חיברו נורה שהפיצה אור חם וחלש, היא מוקמה בתקרת האבן במרכז החדר המרכזי ולשנייה חיברו פטיפון שאבא שלי הביא מצרפת.  במשכורת הראשונה שלו הוא קנה ברחוב יפו מספר תקליטים, פרימוס ופינג'ן נחושת.  בשוק מחנה יהודה הוא קנה: בקבוק בוכא (יין תאנים) קפה שחור ושקית עוגיות מגולגלות. מים הם שאבו  מהמעיין הסמוך. לוח מודעות שנעקר מהצומת בכניסה לירושלים  שודרג והפך לשולחן מפואר.  אז יש אור, בוכא, קפה ומוזיקה יאללה מסיבה. "היינו מאושרים"
המסיבות השמחות של ליפתא היו בבית של אבא שלי עד שב 1953 שאמא שלי נכנסה לתמונה,  הוא השאיר את "הנכס" לאחותו ועבר לעיר הגדולה.
בעקבות הסיפורים של אבא שלי, ירדתי בשביל המוביל לליפתא, שוטטתי בין המבנים הנטושים, עקבתי אחרי עמודי החשמל וניסיתי להמר איפה היה הבית.  הגעתי לעמוד תאורה שהתאים לתיאור, מתחתי ממנו כבל דמיוני שהוביל לקצה הסמטה, שם ניצב בית אבן שנראה בדיוק כמו בסיפורים של אבא שלי.  נכנסתי פנימה נעמדתי במרכז החדר המרכזי השקפתי על הכפר דרך החלונות המסורגים וניסיתי לדמיין את ליפתא של אותם ימים. את ריחות הבישולים, קולות הנשים הכובסות, הילדים ששיחקו בין הבתים, את הפשטות, הלילות הקרים, המסיבות העליזות והאושר של אותם ימים.
כיום אבא בן 94 ועם מגבלות הגיל והזמן מה שנישאר לו הם זיכרונות מעורפלים של אותם ימים. אני משקיף על הכפר מהחלון ומהרהר על אירועים, מפגשים וחוויות שאני צובר לשנים הבאות,  איזה מהם ישמרו ואיזה ימחקו מהזיכרון? - ומה שיפה בזיכרונות הוא.... שהבחירה היא שלנו.

משפט השבוע

"הזיכרונות האמתיים היו דומים לרוחות רפאים,
ואילו הזיכרונות הכוזבים היו משכנעים כל כך, עד כי דחקו את רגלי המציאות"
גבריאל גרסיה מארקס

כתבת השבוע

הנקבה המפחידה שתגרום לכם לראות את שורשי העצים מלמטה

המלצות השבוע
*ביום חמישי הבא 11.11.21 עולה במוזיאון הימי בחיפה המופע
יוון על פי זורבה" עם הזמרת שירן שחר בורק

*נפתחה ההרשמה לסדנת צילום
"מחוץ לפריים" סדרת סדנאות צילום חד יומיות יחודיות
ניתן להירשם לכל הסדנא / או למפגשים חד יומיים בודדים

*ב 10.11.21 נפתחת בבית הפנאי נס ציונה 
סדנת צילום למתחילים כל שרציתם לדעת על עולם הצילום

שבת שלום –יואל שתרוג, אדמה יוצרת

‍